מאירי על נדה ד׳ ב

« מאירי על נדה ד׳ ע״א מאירי על נדה ה׳ ע״א »

1 נדה פתח ↗

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְּדִבְרֵי זֶה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה, לֹא כְּדִבְרֵי שַׁמַּאי — שֶׁלֹּא עָשָׂה סְיָיג לִדְבָרָיו, וְלֹא כְּדִבְרֵי הִלֵּל — שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו.

2 נדה פתח ↗

כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת וְכוּ׳. לֵימָא מַתְנִיתִין רַבִּי דּוֹסָא הִיא, וְלָא רַבָּנַן? דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן — בְּתוּלָה, מְעוּבֶּרֶת, מְנִיקָה, וּזְקֵנָה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת דַּיָּה שְׁעָתָהּ.

1 זה שביארנו במשנתנו שכל שלא בדקה עצמה שחרית וערבית קונסין אותה להפסידה עונה יתירתא עד שנמצא לטמא למפרע טהרות של שתי עונות וזהו מעת לעת עד שלפעמים באות שלש עונות במעת לעת וכגון שבדקה בחצי היום כמו שביארנו במשנה ולא סוף דבר שנתעכבה במזיד אלא אפילו נתעכבה דרך אונס מטמאין בו מעת לעת אפילו היו בה שלש עונות כדי שלא תחלוק במעת לעת כמו שביארנו:

2 אשה שיש לה וסת כבר ביארנו במשנתנו שאם ראתה בשעת וסתה דיה שעתה הא אם ראתה שלא בשעת וסתה הרי היא כשאר הנשים ואע"פ שבלשון אחרון האמור כאן לדעת חכמים אף בשעת וסתה מטמאה למפרע סוגיא בעלמא הוא ואין דוחין סתם משנתנו בכך:

« מאירי על נדה ד׳ ע״א מאירי על נדה ה׳ ע״א »